הגדרה של עוני היא עניין חמקמק יותר מכפי שנהוג לחשוב. קודם כל, גישה אחת להגדרה של עוני תקבע שמדובר על מצב אבסולוטי. לפי הגדרה כזו, אדם עני הוא אדם שההכנסות שלו מתחת לרף מסוים או שהגישה שלו למקורות מזון ומשאבים מוגבלת בצורה אובייקטיבית. במילים אחרות, הגדרה אבסולוטית לא בוחנת כל מקרה של עוני בפני עצמו. במקום זה, מה שהגדרת עוני בצורה אבסולוטית עושה זה לבדוק את הנתונים שמגיעים מהשטח ולאחר מכן לבסס טיעונים ודרכי התמודדות על פי אותם פרמטרים.
לשם השוואה, הגדרה אחרת של עוני קובעת שמדובר על עניין יחסי. כאן לא בוחנים את המצב האבסולוטי בלבד, אלא מנסים להבין מה הפער בין אדם שמוגדר מתחת לקו העוני לבין אדם שנחשב עבור החברה במצב של מעל קו העוני. גם פה, להגדרה של עוני בצורה יחסית ולא אבסולוטית יש המון משמעות וחשיבות.
כל הסיבות להחליט מראש כיצד להגדיר עוני
כאשר מחליטים איך להגדיר עוני ודבקים בכך, יש יותר סיכוי להילחם בו ולצמצם את התופעות שנגרמות בגללו עבור כל החברה. בין היתר, הגדרה של עוני כמצב אבסולוטי תאפשר למשל לפזר את המשאבים של המדינה על פי צרכים טכניים בלבד. לעומת זאת, הגדרה של עוני כמצב יחסי תחייב כל הזמן הגדרות דינאמיות וחדשות של היעדר ביטחון תזונתי, חוסר בתעסוקה וכן הלאה.
בסופו של דבר, יש הרבה סיבות להחליט מראש כיצד להגדיר עוני. בכל מקרה של דילמה והתלבטות, אפשר גם להתייעץ עם נציגי מדינות אחרות. למרות שנכון להיום כמעט כל מדינה מערבית בעולם מגדירה עוני בצורה מעט שונה, האינטרס של הציבור זהה: לשפר את איכות החיים של החולייה החלשה בחברה.